Seabrook N.J. 18 Jan.2020

18 בינואר יום שבת

התעוררנו למינוס 6 מעלות צלסיוס בחוץ. הלכנו לקבלה להתלונן שאין מספיק מים חמים בברזים בחדר שלנו. קיבלנו מפתח לחדר אחר שאם נרצה נוכל לעבור אליו אבל  כשבדקנו את המים החמים בחדר ההוא – היה יותר גרוע! טענו שזה בגלל הקור. לדעתנו לא כיוונו את התנור לטמפרטורה מתאימה.

בשעה 9:00 יצאנו למני ומרים. תוך רבע שעה הגענו לשער של המתחם של הדיור המוגן Seabrook. מצאנו את שם הבניין והדרך וגם דלת. 

התקשרנו בטלפון ומרים אמרה שהיא מגיעה לפתוח לנו. כל הדלתות כאן נעולות ונפתחות ע"י כרטיס מגנטי שיש לכל תושבי המקום. לקח זמן עד שמרים הגיעה ובינתיים סנאי קיבץ לו מצד לצד. מרים הגיעה ואז התברר לנו שנכנסנו דרך דלת צדדית של העובדים. אמרנו שהתרגלנו מאז מונטסלו להיכנס בכניסות של משרתים :).

הייתה פגשה מרגשת. ההליכה נעשתה קשה למני ולכן מרים היא זו שמתרוצצת לאן שצריך (כמו להכניס אותנו). 

מני קורא במחשב הסבר על הפתגם החרוט על העט שקיבל

אבי הראה את המצגת שהכין מבעוד מועד בבית מלון על הטיול שלנו עד כה והם נהנו לראות את התמונות והסרטונים. התקשרנו בוואטסאפ לילדים וכך יכלו לדבר ולראות את המשפחה שלנו.

ידענו שיכול להיות שעוד מעט יתחיל לרדת שלג ואבי העלה את העניין של הכנסת החפצים של פאולה לדירה שלה לפני שיהיה שלג. מרים לקחה אותנו לבניין ששם הדירה של פאולה. בכניסה לבניין יש את הארון עם ספר התורה שמני דאג להביא לכאן. היה זה פרויקט רציני שמני עבד עליו הרבה זמן. הרבה אנשים יהודים ונוצרים תרמו כספים כדי להביא את הספר הזה לכאן. בנגריה של המקום בנו את הארון לספר התורה הזה. כל הסיפור מתקשר לילדות הקשה שהייתה למני כיתום שברח מהשואה עם אחיו ואחותו והגיע לארה"ב כיתום בן 7.

הכל התנהל יפה שמנו את החפצים והתרשמנו מהדירה והנוף ממנה. אנחנו בטוחים כשפאולה תגיע לכאן לקראת הקיץ הדירה תקבל הרבה צבע וחמימות.

 פרוזדור בין הביניינים ומרים בודקת דואר

איך שיצאנו מהבניין החל לרדת שלג. ממש שלג. ליד החניה והכניסה לבנין של מני ומרים השלג התחזק. מראה יפה ומרגש עבורנו. 

בזמן שהיינו בדירה עם מני ומרים ראינו דרך החלון את השלג נערם וצובע הכל בלבן. איתן היה מהופנט. אפשר להבין.

מרים הכינה לנו Lunch  נחמד כמו שהיא יודעת. היא תמיד הרבה במטבח.

מני שאל כמה נכדים יש לנו ונתן מטבע לכל נכד/ נכדה כאילו עבור חנוכה – מטבע דולר מכסף. כך עשה גם בפעם הקודמת שהיינו. זה אמנם דולר אבל שווה יותר בעשרות דולרים. דולר לאספנים.

בשעה 17:00 יצאנו למסעדה שמני ומרים אוהבים לאכול שם. בדיור המוגן כאן יש מספר מסעדות בתוך הבניינים שהתושבים יכולים לבחור ולהזמין לאכול שם. 

יוצאים כדי להגיע למסעדה. אפשרי להגיע גם דרך החיבורים בין הבינינים, אבל זה הרבה ללכת בשביל מני, אז העדפנו לנסוע.

בארוחה הציעו לאבי בירה כמעט ללא אלכוהול. בירה לילדים. אבי שתה. זה היה קצת מצחיק.

בירה לילדים ולזקנים

בחזרה מני נסע לבד עם ההסעה המקומית עם הנהג החביב עליו ומרים ואנחנו במכונית שלנו. המצחיק הוא שמני השיג אותנו וחיכה לנו בדירה. חשבנו שנספיק להיפגש שוב עם מני ומרים ביום שני לפני העזיבה שלנו אבל התברר שזה יום הרצח של לותר קינג וזה יום חופשי כללי ומני ומרים מוזמנים לאיזה אירוע.

הנסיעה חזרה למלון הייתה לא קלה. הליכה בזהירות על שלג רטוב וגם היה מאד חשוך. בארץ יש תאורה  בצמתים אבל לא כאן. הכביש הרטוב והשחור בחושך גורם להשתקפויות וקשה לדעת היכן הכביש באמת. הגענו בשלום והודענו למרים שהכל בסדר (ביקשו שנודיע).

המים בחדר היו בסדר עכשיו כך שיכולנו להתקלח נורמלי. נראה לי שהעלו את הטמפרטורה של המים אחרי התלונות שלנו.

בת דודי אווילין הודיעה שירד שלג כבד אצלם ב Long Island ומחר בבוקר נהיה בקשר לדעת על פי מצב הכבישים האם יוכלו להגיע לפגישה איתנו. אנחנו מקווים שנוכל להגיע מחר בבוקר צפונה לקבר של ברני.

כל ערב אנחנו מדברים עם פאולה. נחמד לנו לדבר איתה כך ללא פער השעות שיש לנו בד"כ איתה.