Blue Ridge Parkway 12 Jan.2020

12 בינואר יום ראשון

לא אהבתי את האווירה של בית המלון ב Comfort Suits שבBoone . אני מעדיפה את המוטלים. ארוחת הבוקר הייתה אמריקאית ולא מיוחדת. בקיצור לא שווה את הכסף הנוסף ( 122.11 דולר ללילה). הסיבה למחיר הוא הקרבה לדרך הנוף המפורסמת אותה נמשיך היום.

כמו בהזמנה ותזמון מדהימים מזג האוויר השתנה ליום שטוף שמש וקור של 8 מעלות צלסיוס. בדקנו באתר של דרך הנוף על חסימות של היום וראינו שחלק מהדרך חסומה, אבל מ Boone בה אנחנו נמצאים, אפשר לעלות עד מקום סימון סגירת הכביש ושם לרדת. בלי בעיה חזרנו לנסוע על ה Blue Ridge. יום מדהים וכל כך שונה מאתמול. גילינו שהדרך הזו יפה בכל מזג אוויר. ישנם די הרבה חוות חקלאיות בצידי הדרך.

 באוקטובר 2015 ראינו את הבתים האלו מוקפים בצבעי שלכת מהממים

עצרנו ב E.B.Jeffress Park הבטנו על הנוף ולפתע ראיתי שלט על מסלול מעגלי של חצי שעה בשם Cascades Trail . נראה לי מתאים מאד. אבי ואיתן הסכימו איתי וכך יצאנו להליכה במסלול הזה. המסלול התברר כקל להליכה, חמוד וממש יפה. הגענו למפל יפה. אני מתארת לי שהגשמים של אתמול הוסיפו יופי ועוצמה למפל. יש שתי נקודות תצפית למפל. 

  

  https://youtu.be/z8KgPhfzBKQ

 
לא יכולנו ללכת בשביל מעגלי כי הדרך הייתה חסומה. ראינו את הגשרון הקטן עם שלט החסימה. לא נורא את שלנו קיבלנו: מסלול הליכה עם צילומים ומפל מים. לאורך השביל יש שלטים יפים המסבירים על הצומח. זה מקום יפה ומתאים לילדים וללימוד בוטניקה.

העצים הערומים מאפשרים לראות את הנוף מאחוריהם

להמשך הדרך התלבטנו האם להישמע להודעת סגירת הכביש מאתר ה Blue Ridge באינטרנט ולרדת לדרך עוקפת או להתעלם ולהמשיך עד שיעצרו אותנו ע" מחסום. כל מספר מיילים רואים שערים מוכנים לסגירה למקרה הצורך. המשכנו וההמשך היה יפה מאד. 

שערים למקרה וצריך לחסום את הכביש

עברנו למדינת Virginia.

להפתעתנו לא היה מחסום והדרך הייתה פתוחה לחלוטין! הגענו ל Blue Ridge Music Center הזכור לנו מאד לטובה מ 2015. להלן לינק לביקור שלנו ב2015

https://gleichmannorthamerica.blogspot.com/2015/10/21-10-2015-blue-ridge-music-center-va.html

ידענו שבעונה הזו המקום סגור (לצערנו הרב) אבי השמיע מהטלפון שלו את השירים היפים ששמענו אז של הזוג Bill and Maggie Anderson ואכלנו במכונית (בחוץ קר) מהאוכל שקנינו. היו עוד מכוניות ואנשים בסביבה.

מכיוון שהופתענו מהדרך הפתוחה ולא חסומה ולא תכננו שכך יהיה, נאלצנו למצוא דלק. לשם כך ירדנו בכביש 52 והנה לשמחתנו הרבה התגלתה תחנת דלק קרובה מאד וזמינה (2.36 דולר לגלון) כמובן שניצלנו גם את השירותים שבה. בקלות עלינו חזרה לדרך הנוף.

נסענו אל Mabry Mill המקום הפסיק לפעול בשנת 1938. שאריות של כפר חקלאי עם אמת מים הגלגל לא פועל עכשיו.  גם כאן היינו באוקטובר 2015 עם הקרוואן אז גלגל המים עבד והמקום היה פעיל. עכשיו המקום סגור אבל אפשר להסתובב רגלית בשבילים ולראות את הכלים החקלאיים הישנים ובית הצריף מבחוץ. נחמד. די הרבה אנשים הסתובבו כאן גם ילדים. יום ראשון היום וצריך להעסיק את הילדים.

http://mabrymillrestaurant.com/history/

 

 

Rocky Knob visitor center   סגור ועל הדלת כתוב שיחזרו במאי.

ללא תקלת וללא מחסומים הגענו לבית המלון Quality Inn Tanglewood ב Roanoke. מכיוון שאיתן התלהב מהפריכות המקסיקניות שלנו נסענו לחנות Walmart כדי לקנות עוד, אבל אזל המלאי. נשארה חצי שקית שמישהו פתח ואכל מתוכה. חיפשנו משהו דומה וקנינו שקית עם משולשי תירס מקסיקנים. גם טעים.

בית המלון נמצא ממש בסמוך למסעדת סטייק (אחת הסיבות שבחרנו במוטל הזה) The Great 611 Steak Company . מסעדה מומלצת באינטרנט אבל כשהגענו אליה המסעדה הייתה הומה מאד ומלאה אנשים. יש כאן גם הגשה עצמית וגם הגשה לשולחנות. האוכל היה טעים אבל הרעש וההמולה לא לטעמנו. איתן התאכזב מבר הסלטים.

אניסה עדכנה אותנו שרוברט עדיין בבית חולים עם חבלות באזור נרחב בגופו אבל ללא שברים וסובל מכאבים. כתבנו לה שגם אם ישתחרר לא נראה שהמאמץ להגיע אלינו כדאי במצב הזה. ניפגש בפעם ובהזדמנות אחרת.