20 בינואר יום שני
התעוררנו ליום קר.
מינוס 6 מעלות צלסיוס ומרגיש כמו מינוס 14. אמנם יש שמש אבל הרוח קרה מאד.
ארוחת בוקר אחרונה
מהנוסח של מוטלים. לא אתגעגע. ההיצע של ארוחת בוקר חמה טיפוסית כולל: פרוסות לחם,
לחמניות בייגל. אפשר וכדאי לעשות טוסט מהלחם. ביצה מקושקשת די חסרת טעם, המבורגר
פשוט או בייקון מטוגן או נקנקיות. ביצה קשה קרה,
ריבות קטנות, חמאת בוטנים, מייפל. תערובת להכנת פנקיק במכונה להכנת פנקיק. גבינה פילדלפיה
בשני טעמים, חמאה, יוגורטים בטעמים כמו תות, אפרסק, אוכמניות, וניל (אין יוגורט
טבעי ללא תוספת סוכר). תפוחים ולפעמים בננות. יש גם דגנים וחלב. הרבה עוגיות
מתוקות.
אטרקציה הייתה
כשבנוסף לביצה מקושקשת היה אומלט.
מיץ ממכונה תפוזים
ותפוחים. מים חמים לתה, קפה נטול קופאין, קפה עם קופאין.
טלפנו למני ומרים
ולפאולה להיפרד לשלום.
אחרי תדלוק הגענו
מוקדם מאד לשדה התעופה Newark להחזרת המכונית ל Avis .
שם טענו שכרטיס ה Toll ששילמנו בפלורידה לא תופס כאן, אבל הודו שהם לא בטוחים לגמרי
בעניין (הבחור הנחמד בפלורידה היה בטוח). הכי מוזר לי שכלל לא חשבו להתקשר לתחנת
Avis אחרת כדי
לברר. באמת כאילו זו מדינה אחרת לגמרי ולא ששתיהן ניו-ג'רסי ופלורידה תחת מדינת
ארצות הברית. אז מה אם חברת השכרת הרכב זו אותה חברה. אמרו שנחכה 10 ימים, אם אין
חיוב אז הכל בסדר.
שדה התעופה בNewark די עלוב
מבחינת הדיוטי פריי. התאכזבתי וחשבתי לי שאין דבר, יש עוד לפני את שדה התעופה של
פרנקפורט ושם אוכל להנות מהדיוטי פריי. בהמתנה לצ'יק אין השתעשענו מהשטיחים
לדלפקים: שטיח אדום לFirst
Class שטיח כחול ל Business ואנחנו בלי שטיח....
אחרי הצ'יק אין
אכלנו צהרים ב Bistro Piattino
a Neighborhood. הדג סלומון היה ממש טעים. אבי ואיתן
אכלו כדורי בשר גדולים עם ספגטי וגם להם היה טעים.
פרסומת של סופרת בשדה
המטוס הגדול הגיע B747-8 זוג אחד
נכנס ל First הרבה עלו לביזנס והאזור שלנו, של הרגילים, היה חצי ריק. אבי ואני
הינו במושב של שלושה. מאד מרווח ונוח. 6:45 שעות טיסה עד פרנקפורט בטיסת לילה
בחושך. היה קצת קשה לישון בגלל טילטולי המטוס מידי פעם.
הגענו לנחיתה בזמן
המתוכנן. מאד נחמד לראות את הנחיתה מהמצלמה הקדמית של הטייס. כמעט ונחתנו והופ
לפתע – המראה! הודעה בכריזה עם הסבר שנאלצנו להמריא ולעשות סיבוב באוויר כי המסלול
שלנו לנחיתה לא היה פנוי. בסופו של דבר נחתנו ב 25 דקות איחור. מיהרנו למטוס הבא
שלנו לתל אביב. הלכנו והלכנו והלכנו לפי החיצים לטרמינל C. בדרך
ראיתי חנויות ממש יפות, אבל היה חשוב למצוא את הטרמינל שלנו C. אחרי
הליכה רבה הגענו – לרכבת – נסענו שתי תחנות וסוף סוף הגענו ל C. ואז שוב
הליכה לפי החיצים לבסוף הגענו למקום שומם בקצה מרוחק עם שלט "טיסות לתל אביב
בלבד". מה ההגיון? מקום קבוע לישראל? כך שיוכלו לארגן בנוחות פיגוע? היה תור
מדכא שחיכה לבדיקות הבטחוניות. הייתה קבוצה גדולה של תיירים נוצרים לביקור בישראל.
הבדיקות היו ללא הבחנה את מי בודקים. את כולם מיששו מלמעלה עד למטה לנעלים שהיה
צריך להוריד. מיששו חגורות ומה לא. היו מקומות ישיבה אחרי הבדיקה, שירותים
ו"גזלן" אחד (דוכן לשתיה וקצת חטיפים). הודיעו שהמטוס קטן ועמוס מאד
וחלק מהתיקים יילקחו למטען לפחות את שלי לא לקחו. מטוס מיושן ללא מסכים אישים עם
שני בתי שימוש בלבד וכל הזמן היה תור מתמשך. הינו מאד עיפים כי אמנם בשעון גרמניה
היתה שעת צהרים אבל אצלנו בגוף היה כאילו אמצע הלילה.
העיקר שנחתנו
בשלום בנתב"ג, אבל לא הגענו לשרוול! מהחלון אבי ראה מכוניות משטרה
ולימוזינות. מה קורה? איתן חיכה לנו בסוף גרם המדרגות וסיפר שמכיוון שישב קרוב
לביזנס הוא ירד במדרגות ורצו ללחוץ לו את היד. הוא הסביר שהוא "לא בעסק"
מבלי שידע בעצם על מה החגיגה. הוא מספר שהיה בלגן גדול והוא אמר להם שיעצרו את
הירידה של הנוסעים עד שהאורחים החשובים יעזבו ואז אנשי הביטחון באמת צעקו לאנשים
להפסיק לרדת. בקיצור איתן ניהל את העסק....
רק
למחרת ראינו פרסום באינטרנט ש"נשיא פינלנד סאולי ניניסטה
הגיע בטיסת לופטהנזה (LH686) מפרנקפורט" ההגעה הייתה לפורום השואה העולמי החמישי לציון
יום השנה ה-75 לשחרור אושוויץ ויום הזיכרון הבין-לאומי לקורבנות השואה והבנו.
