Savannah GA 8-9 Jan.2020

8 בינואר יום חמישי - המשך

בקלות הגענו לביתה של Peggy . בכניסה לשכונה יש שער עם מחסום ושוער וצריך לומר למי באים. הגענו אבל פגי לא הייתה בבית. אמרה שתהיה בשעה 16:00 והקדמנו ברבע שעה. האזור היוקרתי כולו מלא עצים ירוקים ויפים עם הרבה Spanish Moss שהינו טפיל על העצים יפה ומסולסל. מאד אופיני לפלורידה. חיכינו לפגי כשאלפי ברחשים תוקפים אותנו. ברחתי לאוטו. 

פגי הייתה שותפתה של פאולה בימי הלימודים בקולג' ומאז שמרו על קשר. הפעם האחרונה שפאולה פגשה וראתה את פגי היה לפני 16 שנים! אכן הגיע הזמן להיפגש. מאד שמחנו שיכולנו להפגיש ביניהן. הן מאד חמודות יחד. אותן "ראש" אותן בדיחות. מבינות זו את זו. 

 השארנו את פאולה אצל חברתה אחרי שקבענו פגישה עוד הערב בשעה שבע במועדון המקומי שפגי הסבירה לנו היכן הוא ואיך נכנסים דרך המחסום – לחיצה על כפתור, אומרים את השם ומי שצריך יודע על בואנו ויפתח לנו. והיא ציינה שיש איסור להיכנס עם ג'ינס למסעדה. ונסענו לבית המלון Quality Inn Midtown Savannah אחרי התארגנות קלה יצאנו כבר בחושך למועדון לארוחת הערב.

הגענו בחושך מוחלט וכבד, שחור מסביב למרות הירח המלא שמעלינו. נעמדנו מול המחסום והתחלנו לחפש את הלחצן. לא מצאנו. לפתע הבהוב מכונית מחכה לפני המחסום מבפנים ממול. המכוניות עמדו בשקט, ניגשתי לשאול היכן הלחצן ונענתי שזה לא מחסום הכניסה והמחסום הנכון נמצא בסמוך. מעניין כמה זמן היו עומדים ככה אם לא הייתי ניגשת למכונית. הם לא יכלו לצאת עד שנזוז. אז שמתי לב שיש עוד מחסום ובעצם עמדנו בצד שמאל של הכניסה ולא מימין. זזנו לשם וגם שם לא מצאנו את הלחצן. לפתע הגיעו מכבי אש ורכבי ביטחון מהבהבים לחוצים לעבור את המחסום. איתן ניגש למכונית של איש ביטחון והוא אמר היכן העמוד עם הלחצן. העמוד היה כ40 מטר לפני המחסום בחושך מוחלט. איתן לחץ דיבור עם מישהו והשער נפתח וראינו את מכונית מכבי האש בפתח הכניסה. נאמר לנו שמישהו התמוטט במועדון ולכן הזעיקו 911.

 

איתן מגשש באפלה אחרי הלחצן במקום הלא נכון

במועדון פגי ופאולה כבר חיכו לנו ליד השולחן. המקום היה ממש מלא באנשים ומאד רועש עבורי, בעיקר לאוזני. האקוסטיקה לא טובה כאן. השיחה קלחה בנושאים שונים. ופתאום פגי מוציאה סבונים למתנה! מסתבר שהיא אוהבת סבונים וזו הסיבה שאיחרה להגיע הביתה היום – היא עצרה לקנות לכולנו סבונים. מדהים. פאולה לא ידעה מזה וסיפרה שהיא אף פעם לפני כן לא קנתה סבון כמתנה והינה שתי חברות נפש קנו זו לזו סבון.  ממש כיף לראות את שתיהן יחד. האיחוד הזה נהדר. הן קבעו שמעתה ייפגשו פעם בשנה ואפילו תצרפנה עוד חברה למפגש. פגי הייתה בטוחה שאנחנו בני הדודים של פאולה. נפרדנו בחיבוקים וקבענו שניפגש מחר בבית הכנסת שפגי מבקרת בו.

בארוחה במועדון

9 בינואר 2020 יום חמישי

בין 3 מעלות בבוקר ל 20 מעלות צלסיוס בצהרים. ברגע שהשמש שוקעת (וזה מוקדם כאן) נהיה קר. מהארץ מגיעות מראות של הצפות שלא ייאמנו. נהריה נהפכה לונציה.

מתגעגעת לחיבוקים עם פאולה של הבוקר.

סוואנה (Savannah)  נוסדה בשנת 1733 בדרום-מזרח ג'ורג'יה  והייתה לקולוניה הראשונה של מדינה זו.  פגי סיפרה לנו שמשפחתה הגיעה לארה"ב בסוף המאה ה-18 או תחילת המאה ה-19 מגרמניה. זאת אומרת שהיא אמריקנית שורשית מאד. המשפחה השתקעה בסוואנה וכאן פגי נולדה. היה מעניין להכיר מישהי כזו, בהחלט יוצאת דופן.

בבוקר נסענו לפני הפגישה שלנו למרכז המבקרים. קיבלנו את מפת העיר והמלצות תיירותיות. האישה כאן הייתה מאד נחמדה ויעילה. בין שאר המלצותיה ציינה איזו חנות עם גלידה מאד טעימה. את המכונית חנינו ליד מרכז המבקרים כי ידענו שליד בית הכנסת תהיה בעיה (פגי הזהירה אותנו). החניה כאן זולה, שעה ראשונה חינם וכל שעה נוספת 1 דולר.

 מרכז המבקרים

בארוחת הערב פגי הסבירה לנו שהעיר תוכננה בצורה גאומטרית של כיכרות ירוקות מלבניות וזה מאד מקל על ההתמצאות בעיר. ואכן נוכחנו שקל להתמצאות עם המפה שקיבלנו במרכז המבקרים. 

ממרכז המבקרים הלכנו ברגל לבית הכנסת הרפורמי "מקווה ישראל". המבנה הנוכחי של "מקווה ישראל" נפתח בשנת 1878 אדריכלות של כנסיות גותיות. קשה להאמין שזה בית כנסת. חלונות גבוהים וצבעוניים. הפגישה שלנו עם פגי ופאולה נקבעה לשעה 10:00. 

ישנה בכניסה חנות קטנה עם חפצים יהודיים. חנוכיה מיוחדת מבתים. צחקתי מקערת מים כשרה לכלב וקערת אוכל כשר לכלב

. https://mickveisrael.org/about-us/

יחד עם קבוצה קטנה של מבקרים התיישבנו בבית הכנסת וקיבלנו הסבר ממדריך מהקהילה על בית הכנסת המיוחד הזה. הוא פתח לכבודנו את ארון ספרי התורה. יש שם ספרי תורה מעור אייל בן מעל 500 שנים ומקורם מספרד או פורטוגל – מתקופת האינקוויזיציה – הכי ישן בארה"ב.

 ה "ש" מצאה חן בעיני

הקהילה היהודית הוקמה ביולי 1735. הם שכרו בניין לשימוש כבית כנסת. הקהילה הוקמה על ידי רבים מקבוצה של 42 יהודים שהפליגו מלונדון על סיפון אוניה בשם "הוויליאם ושרה" והגיעו לסוואנה ב- 11 ביולי 1733, בין ה42 היה תינוק שנפטר על הספינה כך שהגיעו 41 איש. הם הגיעו חודשים לאחר הקמת המושבה על ידי ג'יימס אוגלטורפה. כולם מלבד שמונה בקבוצה היו יהודים ספרדים ופורטוגלים, שנמלטו לאנגליה עשור קודם לכן כדי לברוח האינקוויזיציה הספרדית. נאמר לנו שנתנו להם להישאר הודות לעובדה שהיה רופא בקבוצה. בלונדון רבים היו חברים בבית הכנסת "בוויס מארקס". חברים עשירים בקהילה היהודית בלונדון, שמנתה אז 6,000 איש, סיפקו סיוע כספי לסבסוד הקבוצה הראשונית וספינה שנייה, שהובילה קולוניסטים יהודים נוספים לסוואנה. מקימי הקהילה הביאו עימם ספר תורה, שעדיין משמש באירועים מיוחדים בבית הכנסת.

הובילו אותנו לקומה השנייה שם ישנה תצוגה מוזיאונית מדהימה, המתעדת את המסורת של הקהילה בת 280 השנים, על שורשיה הקולוניאליסטיים. כאן פגשנו את הרב רוברט האס (הוא מטקסס במקור) הוא הרב של "מקווה ישראל" שוחח איתנו בנעימות. שאלנו על דעתו להתקפות האנטישמיות שמתרחשות בזמן האחרון בארה"ב. לדעתו הם כתוצאה מרגשות שנאה עזים. באזור כאן המצב רגוע כרגע. פגי מרגישה מאד מקורבת לרבי. היה מצחיק כשהמליץ על איזו מסעדה, אבל אמר לפאולה שבעצם היא לא מתאימה לרמת הכשרות שלה. רב שממליץ על מסעדות לא כשרות זה משונה. לא יכולנו שלא לצחוק כאשר המליץ על חנות הגלידה שהומלצה לנו במרכז המבקרים. עכשיו היה ברור שנגיע אליה. 

הרב סיפר על תוכניתו לבקר הקיץ בישראל עם אשתו ובתו ואבי נתן לו את כרטיס הביקור שלו כך שהרב יוכל להתקשר שיבקר בצפון ישראל. נראה היה ששמח על הרעיון וקבלת הכרטיס.

ערכת מילה מ1733

יש כאן מסמכים ומכתבים השמורים מתחת לזכוכית, שכתבו לקהילה ג'ורג' וושינגטון, תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון – מהאבות המייסדים של האומה האמריקנית – בין נשיאים רבים אחרים.

פגי הראתה שמשפחתה היא בין התורמים לבית הכנסת  .Julian Good

מוצגת כאן תרומתה של משפחת לוי וקנייתה את אחוזת ג'פרסון ב Monticello (היעד שלנו בהמשך הטיול) וכן תמונת קברה של רחל לוי שם. ליהודים היה תפקיד חשוב בסוואנה במהלך המהפכה האמריקנית.  אוריה פיליפ לוי, מי שהיה מפקד בחיל הים הקולוניאליסטי, ובאופן מהפכני הפסיק את המלקות. הוא היה המממן של קניית האחוזה של תומס ג'פרסון ב Monticello.

דגם האונייה "הווילאם ושרה" שאיתה הגיעו 42 היהודים הראשונים.

יצאנו מבית הכנסת יחד והלכנו קצת ברחובות העיר. בכל כיכר ירוקה יש אנדטה עם פסל לכבוד משהו. פגי הראתה לנו מהרחוב את בית אחותה הגדול ועמדנו בפתח מסעדה שהייתה לפני כן בית מרקחת של משפחתה. היה של בן אחותה מירושה והוא מכר את בית המרקחת. התפאורה של המסעדה נשארה של בית מרקחת.

שמנו לב שלפאולה קצת קשה ההליכה בלי מקל ההליכה ששכחה באוטו של פגי. לחשתי לפגי שפאולה שכחה את מקלה אז היא נרעשה ועצרה את ההליכה. חשבתי שהן ימשיכו קצת ללכת וייקחו את האוטובוס החינמי שמסתובב בעיר אבל לא. הייתה פרידה מאד מרגשת, ריגשית וקשה מפאולה. שתינו בכינו מהתרגשות – לא רוצות שזו תהיה הפעם האחרונה שנתחבק ככה.

נשארנו שלושתנו, איתן אבי ואני, המשכנו לכיוון חנות הגלידה. מצאנו אותה Leopold's Ice Cream. היה כבר שעת צהרים והיינו גם רעבים. פגי ציינה שיש כאן גם אוכל ונוכל לשלב עם הגלידה ואכן אכלתי מרק ברוקולי מוקרם ממש מדהים בטעמו. גם הסלט היה טעים ואיתן אכל גלידת פיסטוק – טעמתי מהגלידה והיו ממש חתיכות פיסטוק בגלידה הטעימה.

חנות הגלידה

 

משם המשכנו לכיוון טיילת החוף.

 

הבנו את רעיון העיר ולא היה לנו כוח למוזיאונים. חזרנו לחניון ונסענו לבית המלון. מזג האוויר היום היה מאד יפה וקריר.

מתגעגעת לחיבוקים עם פאולה של הערב לפני השינה.