Monticello VA 13 Jan.2020

13 בינואר יום שני

5 מעלות צלסיוס. מעונן חלקית וקר אבל יפה. היעד היום הוא להגיע ל Monticello VA.

המוטל כאן ב Roanoke של 2 כוכבים וממש בסדר גמור. מיטה נוחה עם שמיכה נורמלית ולא דקה כמו בכל האחרים עד עכשיו. אבי טוען שאני גונבת לו את השמיכה בלילה. נשבעתי שזה לא בכוונה ולא במודע. הופתעתי מארוחת הבוקר כי הייתה חמה כמו במקומות האחרים. זאת אומרת שיש ביצה מקושקשת, שינקן או המבורגר זול קטן – כך אצל כולם נחשב לארוחת בוקר חמה. ההפתעה היו הפירות בננות ותפוזים. המתיקות מוגזמת כמעט בכל, אפילו באוכל שלא מצפים שיהיה סוכר. איתן זועזע מבחורה צעירה שמנה (כמו ב"יורדים בגדול" זה נורמה בארה"ב) שלקחה פנקיק בארוחת הבוקר עם כוס סירופ מייפל.

נסענו על כביש 64 ועצרנו לקפה "Johnson's Corner Cinnamon" ושירותים במקום נחמד עם חנות חביבה.

לאחר נסיעה של שעתיים הגענו למרכז המבקרים של שטח האחוזה David M. Rubenstein Visitor Center. קיבלנו פרוספקט וקנינו כרטיסים לשני סיורים: אחד בחוץ Slavery at Monticello מספר על העבדים שמחוץ לבית האחוזה. וסיור שני Hemings Family Tour. הסיור השני היה חדש לנו כי לא לקחנו אותו בביקור הקודם שלנו כאן. 

איתן קיבל עודף שטר של 2 דולר ואמרו לו שהוא במהדורה מצומצמת שהפיקו בזמנו במיוחד עבור Monticello.

יש הסעה למעלה לבית ללא תשלום אבל העדפנו ללכת 20 דקות. אמרו שנספיק לסיור הראשון בשעה 12:00. ההליכה לא הייתה קלה כי העליה די תלולה. עברנו ליד בית הקברות המשפחתי. 

יש חפירות ארכיאולוגיות בשטח.

הגענו בזמן לסיור הראשון. המדריך היה שונה לחלוטין בגישתו מהמדריך שהיה לנו בשנת 2015 וזה היה טוב ומעניין מאד. הוא החזיק בידו ספרון שג'פרסון כתב ונתן המון עובדות על ההשקפות ודעות של ג'פרסון. הכל בצורה לא דיפלומטית וזה מה שעשה את זה מאד מעניין. 

אמנם ג'פרסון כתב ש"כל בני האדם שווים" אבל כוונתו הייתה לבני האדם הלבנים, כי הרי השחורים אינם בני אדם אלא רכוש. סיפר הרבה על הכלכלה של העבדות. בשנת  1773 ירש ג'פרסון הרבה מאד חובות מחתנו, ג'ון וויילס, וזאת מכיוון שלחתנו לא היו בנים ובתו מרת'ה סקלטון – אשתו של ג'פרסון – לא יכלה לרשת את אביה על פי החוק של אז. בעלה, ג'פרסון, ירש את 170 העבדים, שטחים גדולים וגם חובות גדולים שנוצרו מכיוון שהחותן של ג'פרסון היה מעורב בסחר עבדים בצורה לא מוצלחת ולא רווחית. עד סוף ימיו של ג'פרסון הוא לא הצליח להתגבר על חובותיו. רק לאחר מותו עם מכירת האחוזה למשפחת לוי (אכן יהודים) ומכירת חלק מהעבדים נסגרו החובות.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%A1_%D7%92%27%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F

רחל לוי נקברה בקבר מבודד על חורבות בקתת עבדים כי היא חלתה ומתה בזמן שהייתה כאן בביקור. על פי היהדות אסור להלין את המת ולכן נאלצו לקברה כאן. משפחת לוי מכרה את האחוזה לעמותה שמנהלת כיום את המקום.

 לינק לבלוג שלי על הביקור בשנת 2015

http://gleichmannorthamerica.blogspot.com/2015/10/17-10-2015-thomas-jefferson-monticello.html?m=0

העבדים ישנו ליד מקום עבודתם. למשל אלו שהכינו מסמרים כל היום ישנו ליד בית המלאכה למסמרים על הקרקע. רק מעטים קיבלו את הזכות לישון בצריף. לכלבים בימינו יש תנאי מחייה יותר טובים מאשר היו לרוב העבדים אז. לזוג עבדים, גבר ואישה נתנו צריף קטן כי היה כדאי הרי הם ייצרו עוד עבדים. בו זמנים בשוטף היו כ200 עבדים באחוזה. סכ"ה עברו שם כ 600 עבדים.

כאן גרה משפחת עבדים.מסביב ישנו על הקרקע עבדים אחרים

באחוזה וסביב לה העסיקו את העבדים בני משפחת Hemings כי כך קיוו ליותר נאמנות.

ג'פרסון עיצב את הבית לבד כי היה ארכיטקט חובב והכיפה במבואה של האחוזה היתה גולת הכותרת של עבודתו. הוא אהב מדע ופטנטים. למשל הוא  בנה מתקן שעון משקולות המחוברות לשעון שיראה את ימות השבוע 6 ימים מסומנים בחדר הכניסה ומכיוון שלא היה מספיק גובה ליום שבת עשה חור בריצפה וההמשך בחדר המשרתים. 

  השעון והמשקולות המציינות את היום בשבוע
היה איש ספר ואומנות ואסף הרבה ספרים ויצירות. כל זאת מלבד היותו פוליטיקאי כמובן.

ב 1782 אחרי 10 שנות נישואין אשתו מרת'ה סקלטון, נפטרה בזמן הלידה השישית שלה (היא הייתה סוכרתית וההריונות החלישו אותו). לפני שנפטרה ביקשה מג'פרסון שלא יתחתן בשנית. אחרי שנות עבודתו כפוליטיקאי חזר ג'פרסון (בגיל 82) לאחוזה ומכיוון שלא רצה לחיות כאן לבד ביקש מבתו Polly, היחידה שנותרה בחיים מאשתו, שתבוא לגור כאן עם משפחתה. בעלה ושמונה ילדים. אחר כך נולדו לה עוד שלושה ילדים וסכ"ה היו לה 11 ילדים 

.

העבד Hemings  Sally מפורסמת מאד לכל האמריקאים. אמא של סאלי נולדה לקפטן אנגלי והייתה חצי שחורה. אבא של אשתו של ג'פרסון היה האבא של סאלי. זאת אומרת שסאלי הייתה רבע כושית והיא נראתה די לבנה והייתה חצי אחות לאשתו של ג'פרסון.

זמן קצר אחרי המהפכה הצרפתית, ג'פרסון נשלח בידי קונגרס הקונפדרציה להצטרף לבנג'מין פרנקלין ולג'ון אדמס כשגרירים באירופה לצורך חתימה על הסכמי סחר. ג'פרסון נסע לצרפת עם בתו הצעירה פטסי, בת ה-7. הוא ביקש מהמטפלת של הילדים לבוא איתו אבל היא הייתה בהריון וסאלי בת ה-14 נשלחה במקומה. שם, בצרפת, החלה מערכת היחסים בין השניים. מי הוא שחור? ילדיה של סאלי מג'פרסון היו רק שמינית כושים זאת אומרת בעצם לבנים. בגלל החוק האומר שמי שנולד לעבד הוא עבד הרי ילדיו של ג'פרסון מסאלי נולדו עבדים.

אחיה של סאלי בא לפריז על תקן של הטבח של ג'פרסון וכדי ללמוד את הבישול הצרפתי. מכיוון שבצרפת לא הייתה עבדות יכלו סאלי והטבח להישאר בצרפת כבני חורין, ע"י דרישת שחרור מעבדות מבית המשפט הצרפתי. זה גרם לג'פרסון לעשות הסכם עם הטבח שאם יחזור איתו וילמד עבד אחר להיות טבח טוב אז ישחרר אותו לחופשי. וכך היה. הטבח הזה הפך להיות שף גדול בוושינגטון וכשג'פרסון הפך להיות נשיא, נשלח שליח לטבח כדי לבקש ממנו להיות השיף של הנשיא. הטבח אמר שיסכים רק בתנאי שירשם חוזה כתוב. מאחר וג'פרסון לא שלח חוזה הטבח לא בא לבית הנשיא. שנים אחרי זה הטבח הזה התאבד.

גם סאלי רצתה להישאר בצרפת. היא הסכימה לחזור לארצות הברית ולהיות פילגשו לאחר שהבטיח לה שישחרר את ילדיה (בעצם ילדיהם) כשיגיעו לבגרות – גיל 21. נולדו להם 6 ילדים, 4 נשארו בחיים. בהגיעם לגיל 21 הם שוחררו. שניים מהם, בן ובת לא רצו שחרור פורמלי אלא שיתנו להם ללכת מבלי שירדפו אותם. הם נראו לבנים לגמרי והחליפו שמות, התחתנו עם לבנים בוושינגטון. הם לא גילו לאף אחד את מוצאם, אפילו לא לבני זוגם וילדיהם וכך נעלמו בנבכי ההיסטוריה. שני הילדים האחרים קיבלו שחרור פורמלי וכך נחשבו לעבדים משוחררים. הם נשארו לחיות באזור ויודעים הרבה על חייהם. הם לחמו בצד של הצפוניים במלחמת האזרחים. אחד מהם הגיע לדרגה גבוהה בצבא. בזמנו תומס לא הגיב על השמועות בעניין חייו עם סאלי ובשנת 1998 בדיקת DNA  הוכיחה את הקשר אליו של שניים מילדיו. שני הילדים האחרים כאמור נעלמו. עד היום מקווים שע"י בדיקות DNA שמקובל לעשות כיום יתגלו צאצאים של ג'פרסון והסיפור הזה.

המדריך סיפר הרבה סיפורים אנושים מרגשים, כואבים וקורעי לב על ארועים של עבדים האכזריות כלפיהם והפרדות בין בני משפחות עבדים. הייתה שפחה אחת שתפקידה היה לטפל בנכד של ג'פרסון. באותו הזמן הפרידו אותה מבנה – נמכר למשפחה אחרת במכירה בפומבית של העבדים בזמן מכירת בית האחוזה. אותו הילד הלבן כשהיה כבר בוגר קנה אותה – זו שטיפלה בו כמו אם – ושחרר אותה לחופשי.

ג'פרסון לחם לאמנציפציה (שחרור) לשחורים אבל לדעתו המדינה צריכה לקנות את כל העבדים מהבעלים שלהם ולשלוח את כולם חזרה לאפריקה – למדינת ליבריה, כי הגזע השחור ולבן לא יכולים לחיות יחד (אבל הוא כן חי יחד!). השחורים נחותים ועלולים לקלקל את הגזע הלבן. אפילו קמה תנועה הדוגלת בדעה ורעיון הזה ואכן כמה אלפי עבדים ניקנו ונשלחו כמשוחררים לליבריה. אני לא יכולה לחזור על כל הסיפורים אבל בהחלט היה מרתק.

הסיור ארך כשעה. מכיוון שידענו על הקבר של רחל לוי, העלנו בפניו את העניין וסיפרנו לו על בית הכנסת בסוואנה שם יש פרסום למשפחת לוי וMonticello . המדריך לא ידע על כך ומאד התעניין אמר שיבדוק באינטרנט.

בשעה 13:30 נפגשנו עם המדריכה שלנו לסיור על משפחת העבדים Hemings. היינו לבד איתה, סיור פרטי, זה היתרון בלהגיע מחוץ לעונת התיירות. הסיור התחיל בקומה תחתונה של העבדים ואחר כך עבר לחדרים של ג'פרסון.
בחדרון הוצגה שמלה כמו שסאלי לבשה וסרטון וידאו שם ראו כתוביות של דברים שהבן של סאלי  וג'פרסון סיפר בראיון עיתונאי.

היא הראתה לנו את המטבח וניכרת ההשפעה האירופאית – צרפתית בעיצוב ובכלים. חוזק האש בכיריים משתנה לפי המרחק (הגובה) מהאש.

. חוזק האש בכיריים משתנה לפי המרחק (הגובה) מהאש.

מסירת המפתחות לעבד מראה על האמון בו.

Sally תמונה מהאינטרנט

לצערי אסור לצלם בתוך הבית. המדריכה לא חידשה לנו אינפורמציה כי כבר היינו בעבר בחדר השינה והעבודה.

בחדר אחד תלויות תמונות שמן של דיוקנאות של אנשים שהשפיעו עליו ומהם הוא שאב השראה ושל אישה ערומה וזו מריה מגדלנה, האשה שהייתה עם ישו בעת צליבתו (מרים ממגדל שם הייתה גרה). ג'פרסון לא האמין בניסים וגרס שכל אחד באמונתו יחיה. הוא לקח שני ספרי הברית החדשה וגזר את כל הניסים מתוכם. הדביק וערך כך שעשה לעצמו ספר תורה משלו.

באחד החדרים היו פועלים שעסקו בשחזור פנאלים עליונים דקורטיביים אחד המשחזרים שמח להסביר לנו את העבודה. 

היא נתנה לנו דף עם השושלת הידועה של ג'פרסון.

כניסת העבדים לקומה העליונה

 היא הראתה לנו טביעת אצבעות שהעבדים עשו בלבנים בזמן בניית הבית.

מעט לאחר מותו של ג'פרסון, התגלה שענד על צווארו שרשרת זהב, במשך ארבעים שנה, עם קווצת שיער מאשתו מרתה. את אשתו אהב מאד. לא ידוע מה הרגיש וחשב לגבי פילגשו סאלי. גופתו קבורה ב Monticello, תחת הספד שכתב לעצמו:  "כאן קבור תומאס ג'פרסון, כותב הכרזת העצמאות האמריקנית, אמנת וירג'יניה לחופש דתי, ואביה של אוניברסיטת וירג'יניה."

הסיור ארך שעה וחצי ומשם נסענו בהסעה למרכז המבקרים. מאד חפצנו בכוס קפה אבל בית הקפה נסגר בשעה 15:00 ולא הספקנו להתיישב בו. היה לנו קצת זמן לפני הסרטון אז הצצנו בחנות – לא ראינו שם משהו מלהיב או מעניין. 

הסרטון לא היה מעניין. הכיסא שמתחת למסך היה יותר מעניין.

הגענו למוטל Comfort Inn Monticello . קיבלנו חדרים סמוכים בקומה השנייה אבל למרות שהחדר סומן ללא עישון (על המשקוף מחוץ לדלת) כשפתחנו אותו חטפנו מכת סרחון של סיגריות. חזרתי לקבלה וקיבלנו חדר אחר רחוק יותר אבל באותה קומה. החדר מרווח ובסדר גמור עם שתי מיטות Queen. יופי אבי לא יסבול ממני כי לא אגנוב לו את השמיכה.

תיבת דואר מצויה בארה"ב

היינו רעבים מיום גדוש ומצאנו בגוגל מסעדה בשם Shadwell במרחק 1 מייל. במכונית נסענו הגענו בקלות והופתענו לטובה. מקום יפה עם אווירה טובה והאוכל פשוט מצוין. המנה שלי היתה חזה עוף עשוי ברוטב מדהים ברמה של מסטר שיף. אף פעם לא אכלתי חזה עוף טעים כל כך. סיום מוצלח ליום מוצלח ומעניין.

המסעדה

קיבלנו עדכון מאניסה שהיא חלתה בשפעת. (היא אמנם סינית אבל חלתה בשפעת רגילה) יש לה 40 מעלות צלסיוס ורוברט משתחרר מבית החולים. מסכנה. נסעה להביא אותו עם מונית לאחר שהנסיונות לשכנע את האחראים בבית החולים להשאיר את רוברט לעוד יום יומיים נכשלו והם חזרו הביתה ב8 בערב. הוא סובל כאבים. נתנו לו חיסון נגד שפעת, אבל הרי זה כבר לא משנה כי השפעת החיסון לוקחת שבועיים.

 השמש זורחת ב 7:26 ושוקעת ב5:09